בית המשפט העליון: רשות המכס לא התרשלה בסיווג סוללות לטלפונים 

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

בימים אלה, ניתן פסק-דין בבית המשפט העליון, ביחס לערעור שהוגש על ידי יבואן נגד אגף המכס. בתביעתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, טען היבואן כי בשל עמדת סיווג שגויה של אגף המכס, נמנעה ממנו הכניסה לשוק של סוללות לטלפונים סלולריים. מדובר בתביעת עתק בגובה 18 מיליון ש"ח שהתנהלה במשך כשבע שנים במחוזי, ובימים אלה ניתן פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

היבואן (גיל אימפורט בע"מ) עוסק ביבוא של סוללות אנרג'ייזר.

בראשית שנות ה-90' ניסה היבואן להיכנס לשוק יבוא הסוללות לטלפונים סלולריים. באותן שנים, עמדת אגף המכס הייתה כי יש לסווג סוללות אלה כמצברים, החייבים במס קניה בשיעור של 45%. היבואן בא בדין ודברים עם אגף המכס וניסה לשכנעו כי סיווג הסוללות הוא כחלקים לטלפונים סלולריים, וכי מס הקניה עומד על 12% בלבד ואולם טענותיו נדחו.

לאחר שהיבואן שחרר משלוח אחד ומכר אותו לחברת פלאפון, הפסיק היבואן לייבא סוללות מאחר והמס עליהן היה גבוה והדבר לא היה משתלם עבורו, ופלאפון, לפי טענת היבואן, החלה לייבא ערכות טלפונים הכוללות סוללות רזרביות, פירקה אותן ומכרה אותן בנפרד, ובדרך זו שילמה מס קניה לפי סיווג הטלפונים עצמם.

בשנת 2001 ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט העליון בפרשת יורוקום, שקבע כי הסוללות פטורות ממס קניה וסיווגן הוא כחלקים לטלפונים סלולריים.

בתביעתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, טען היבואן כי בשל עמדת הסיווג הרשלנית של אגף המכס, נמנעה ממנו הכניסה לשוק הסוללות לטלפונים סלולריים, ובתביעה זו דרש כי אגף המכס יפצה אותו על אובדן השוק והרווחים, בסכום כולל של 18 מיליון ש"ח.

היבואן טען בין היתר כי הופלה לרעה, מאחר ויבואנים של ערכות לטלפונים סלולריים שילמו מס קניה מופחת על הערכה ולאחר מכן מכרו את הסוללות בנפרד, בעוד הוא נאלץ לשלם מס קניה בשיעור גבוה על סוללות שיובאו בנפרד.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בשנת 2008, ובימים אלה ניתן פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון.

פסק-הדין בערעור בבית המשפט העליון:

בית המשפט העליון דחה את טענת האפליה. בית המשפט העליון קבע כי טענת היבואן לפיה יבואנים אחרים ייבאו סוללות לטלפונים סלולאריים ושילמו מס מופחת מן המס שנדרש ממנו, בין אם ביחס ליבוא סוללות בנפרד, ובין אם כחלק מערכה של טלפון- לא הוכחה בבית המשפט המחוזי, ולכן- לא הוכח כי עמדת רשות המכס היא שמנעה מן היבואן את הכניסה לשוק דווקא (שכן כל היבואנים נדרשו לשלם אותו שיעור של מס קניה). 

בית המשפט קבע כי יבואן הטוען להתרשלות של רשות המכס בסיווג, שהביאה אותו בלית ברירה לנטוש שוק של מוצר מסוים, חייב להוכיח בראיות מוצקות את הקשר שבין הדברים, והיבואן במקרה זה לא עמד בנטל הוכחה זה, שכן היבואן לא הוכיח כלל וכלל שיבואנים אחרים ייבאו סוללות במשך זמן רב ושילמו מס קניה מופחת מן המס שנדרש ממנו.

היבואן טען עוד, כי מאחר ורשות המכס הסכימה, בעבר, כי יבואנים אחרים יפקידו ערבות בנקאית בגובה המסים על הסוללות, עד להכרעת בית המשפט העליון בתיק יורוקום, היה על רשות המכס ליידע אותו בעניין זה, ולאפשר לו הסדר דומה, במקום תשלום המס אגב מחאה.

בית המשפט העליון קבע כי לא הייתה חובה על רשות המכס ליידע את היבואן, וכי לא הוכח ההבדל המהותי שבין תשלום אגב מחאה לבין הפקדת ערבות בנקאית, וכי הבדל זה הוא שמנע מן היבואן את הכניסה לשוק הסוללות.

בית המשפט העליון ציין שאף שרשות המכס טעתה בעניין סיווג הסוללות, לא כל טעות של רשות מנהלית מאפשרת הגשת תביעה נגדה בגין רשלנות.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור אך נמנע מלחייב את היבואן בהוצאות.

(ע"א 2648/09 י.גיל אימפורט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 16.5.11, השופטים ריבלין, רובינשטיין ומלצר. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד ביין, ביין-אלון וברוך. לרשות המכס- עו"ד ליבליין מפרקליטות המדינה).